מוזמנים לקרוא מאמר משותף שלי יחד עם פרופ’ דן וייס שהתפרסם במוסף סוף השבוע G בגלובס, במדור הפקולטה, וכן באתר גלובס.
המאמר עוסק בסוגייה החשובה של יחסי דירקטוריון והנהלה בשעת משבר, בהקשר למלחמת “חרבות ברזל”, ובהתבסס על המקרה המעניין של מפעל כפרית בכפר עזה והתנהלותו בזמן המלחמה.
השאלה המהותית היא של רמת מעורבות הדירקטוריון. האם בזמן מלחמה הדירקטוריון צריך להיות גוף מפקח ומלווה כמו שהוא נוהג בשגרה, או להעלות את רמת המעורבות שלו?
